האם קרה לכם שרציתם לצחוק באמצע הלוויה? או בזמן שבעה? מסתבר שזה נורמלי! למה זה קורה? איך הומור יכול היות כלי להתמודדות עם אובדן? למה טרגדיה + זמן=קומדיה?

במסגרת עבודתי גיליתי שאנשים שהעיסוק שלהם באובדן הוא יום יומי, נוטים להשתמש בהומור שחור. למה זה קורה והאם זה מועיל? האם יש מחקרים שחקרו את התופעה? והאם יש הבדלים מיגדריים. 

בפרק הזה שוחחתי עם אורי פיינטוך יליד ירושלים, הוא גר בקטמון בירושלים עם רעייתו ושני ילדיו. אורי הוא דר' למדעי המוח והוא עבד כ 15 שנה בבי"ח הדסה במחקר ביישומי טכנולוגיה בשיקום, ובמקביל לימד בפקולטה לרפואה. כיום אורי מוביל את מיזם "לומדים לצון" ובו הוא מציג לקהלים שונים את חשיבות הצחוק וההומור בעבודה, במשפחה ובמעגל החיים.